גזר דין בתיק ת"ד 13833-09

הנאשם הורשע בעבירה של גרימת מוות ברשלנות תוך שימוש ברכב - עבירה לפי סעיף 304 לחוק העונשין, תשל"ז-1977, בקשר עם סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש), התשכ"א - 1961 .

עובדות המקרה  ודרך התרחשות התאונה הובאו בהרחבה בהכרעת הדין מיום 8.11.2010.

וזאת לדעת, הנאשם, נהג אוטובוס של חברת "דן", פגע במנוח א.ל. ז"ל, בעת שזה חצה את הכביש במעבר חציה, כשמופע האור ברמזור שבכוון חצייתו היה ירוק. הנאשם, בפנייתו ימינה מרחוב מלכי ישראל לרחוב אבן גבירול, לא הבחין בהולך הרגל ופגע בו עם חזית האוטובוס, ובכך גרם לתאונה הקטלנית שהביאה למותו של המנוח.

ממקום עצירתו של הנאשם, בעת עמידתו ברמזור אדום בצומת, טרם פנייתו לרחוב אבן גבירול, יכול היה הנאשם לראות את הולכי הרגל העומדים לחצות את הכביש במעבר החצייה. הנאשם חייב היה להבחין בהולך הרגל הקשיש החוצה במעבר החצייה, שכן היה לו שדה ראיה פתוח וברור. על הנאשם היה לצפות את חצייתו האיטית של המנוח את הכביש, והיה עליו להתאים את נהיגתו למצב אליו נקלע. הנאשם נהג בחוסר זהירות וברשלנות במצב בו תנאי הדרך והראות היו תקינים. תאונת הדרכים הקטלנית נגרמה באופן ברור כתוצאה מנהיגה בחוסר ריכוז, חוסר זהירות  וחוסר תשומת-לב לנעשה על מעבר החצייה. הנאשם יכול היה למנוע את התאונה לו היה עירני  לאירועים שסביבו.

הנאשם הוא נהג מקצועי, הנדרש לנהוג במשנה זהירות ובמיוחד בהתקרבו למעבר חצייה. הנאשם התרשל בכך שלא היה מרוכז ועירני למתרחש בעת פנייתו, ובשל כך לא הבחין במנוח החוצה את הכביש במעבר החצייה.

הנאשם מחזיק ברשיון נהיגה משנת 1992. לנאשם שש הרשעות תעבורה קודמות כשהאחרונה שבהן היתה בשנת 2003. התביעה הדגישה בטיעוניה, כי לא היתה רשלנות תורמת של הולך הרגל. דרישת התביעה למאסר מאחורי סורג ובריח  מתבססת על חומרת העבירה בשל רשלנותו של הנאשם ובשל הצורך בשמירת האינטרס הציבורי.

בניו של המנוח העידו על פעילותו הענפה של אביהם, ועל היותו אדם צלול וחד חרף גילו המתקדם.

תסקיר שירות המבחן הביא בפני בית המשפט את נסיבות חייו הקשות של הנאשם, ואת המלצתו שלא להטיל עליו מאסר מאחורי סורג ובריח. הנאשם הוא אדם נורמטיבי ללא עבר פלילי המתמודד עם מצב משפחתי קשה. הנאשם הביע חרטה וצער על המקרה, ולקח אחריות על העבירה. המלצת שירות המבחן היא, כי במידה שבית המשפט יטיל עליו מאסר, לשקול בחיוב את המרתו בעבודות שירות, וזאת כדי לאפשר לנאשם להתמודד עם נסיבותיו המשפחתיות הקשות.

בבואנו לשקול את העונש הראוי, עלינו למצוא את האיזון בין האינטרסים הנוגדים. מחד גיסא, עומד בפנינו האינטרס הציבורי של הצורך להגן על הצבור מפני נהגים רשלנים. עלינו לתת יד למלחמה בתאונות הדרכים הקטלניות, ולסייע במיגור מכה זו המביאה לקטילת חייהם של אנשים על לא עוול בכפם. מן הראוי, כי כלי הענישה המצוי בידי בית המשפט יסייע בהעלאת המודעות לערך חיי אדם ולזהירות הנדרשת מכל צבור הנהגים. דמותו של הקורבן עומדת לנגד עינינו בבואנו לחרוץ את דינו של הפוגע.

מאידך גיסא, עומד בפנינו הנאשם, שהוא אדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, נסיבות חייו אינן קלות, אשר מנסה לשקם את חייו ולעמוד במטלת הטפול במשפחתו, גם לאחר התאונה הקשה לה היה אחראי.

לאחר שבחנתי את עובדות המקרה ושמעתי את הצדדים כולם, סבורתני, כי העונש אותו יש להטיל בגין גרימת מוות בשל נהיגה רשלנית הוא עונש של מאסר מאחורי סורג ובריח.

חובתו של בית המשפט להחדיר לתודעת הצבור כולו את הסכנה הטמונה בכלי רכב ואת החובה לשמירת כללי זהירות קפדניים. ככלל, כאשר נהג בשל רשלנותו בנהיגה גורם למותו של אחר, העונש הראוי הוא מאסר בפועל. במקרים של גרימת מוות ברשלנות, נקבע בפסיקה, כי רק במקרים בהם נסיבותיו האישיות של הנאשם מיוחדות הן, ראוי להקל בעונשו של הנאשם ולהטיל עליו עונש מאסר אשר ירוצה בעבודות שירות.

בעניין התלבטות המערכת המשפטית באיזון בין האינטרסים הביע עמדתו השופט רובינשטיין ברע"פ 548/05 מאירה לוין נ' מדינת ישראל,  תק-על 2005(4) 3911:

           " ..התלבטותי נבעה מכך, שכל עוד בעינה המדיניות הקיימת באשר לעבירות גרימת מוות ברשלנות בתאונות דרכים (ותאונות אחרות), דינם של המורשעים בהן תקופת מאסר מאחורי סורג ובריח, והחריגים לכך נדירים. אכן, מרבית המורשעים בעבירות אלה - מן הסתם - הם אנשים מן היישוב, מה שקרוי נורמטיביים, אלא שנמצא לבתי המשפט לנסות להרתיע את הנוהגים בכביש מעבירות על-ידי המודעות כי אם יתרשלו ויפגעו בזולת, דינם מאסר. נוכח ההפקרות המרובה בכבישים, קיפודם של חיי אדם, השבר הנורא שאין לו מרפא ואיחוי הפוקד את משפחות הקרבנות, ותחושת אין האונים החברתית אל מול המס שגובות תאונות הדרכים מחברה שאינה חסרה קרבנות בטרור ובקרב, מבקשים גם בתי המשפט לתרום תרומה צנועה בדמות גזרי הדין המחמירים. האם יש בכך תועלת של ממש? האם ההרתעה פועלת? האם יש תרומה למאבק בתאונות הדרכים בגזרי דין שעניינם מאסר אנשים נורמטיביים בקרב חברה עבריינית שאינה מקומם? התשובה לכך אינה ברורה."

ועוד בענין איזון האינטרסים קובעת השופטת פרוקצ'ה בע"פ 5167/05 מג'דוב נ' מדינת ישראל,
תק-על 2005(4) 166(2005):

"תופעת הפגיעות בנפש ובגוף עקב תאונות דרכים המשתוללות בכבישי הארץ מחייבת את מערכת המשפט לגייס את כוחותיה למלחמה יעילה, בכלים הקיימים, כדי לסייע במיגור מכת התאונות וקטילת חיי אדם תמימים עקב התנהגות עבריינית על הכביש. בין האמצעים הנתונים בידי מערכת המשפט, מצוי כלי הענישה. ראוי להשתמש בו באופן שישיג את תכליתו, ויביא, בין שאר האמצעים הננקטים, להחדרת המודעות לכללי המותר והאסור בנהיגה בכביש, ולסכנות האורבות מהפרתם. בתוך כך, אין להתעלם מנסיבותיו האישיות של עבריין תעבורה, אולם ברי, כי ככל שתוצאות עבריינותו חמורות יותר, כך הנכונות להתחשב בשיקולים אינדיבידואליים בענישה תלך ותיפחת."

וכך נקבע בע"פ 32251-04-11 יולזרי (אסיר) נ' מדינת ישראל:

"באשר להיבט הכללי - שוב ושוב נאמר בפסיקה, כי במקרים מסוג זה יש אינטרסים נוגדים שצריכים למצוא את האיזון הראוי. מן הצד האחד - עומדת, לצערנו, כל שורת הקורבנות שמצאו את מותם בגין תאונות דרכים, על לא עוול בכפם, כאשר המקרה הנוכחי מצטרף לסטטיסטיקה הקשה של מקרים אלה. אם רוצים אנו לתת משקל לחיי אדם, צריכה הענישה לתת ביטוי לחיי האדם שנקטפו.